Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 108b
הָא נִשְׁבַּע – אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁילֵּם; לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן.
Traduction
but if he took an oath, even though he subsequently paid, to whom does the thief pay double payment? To the owner of the deposit.
Rachi non traduit
הא נשבע אע''פ ששילם. כיון דאטרחיה בשבועה למי משלם גנב כפל לבעל הפקדון כטעמיה דאביי דלעיל:
רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא – נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם. טַעְמָא דְּלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, הָא שִׁילֵּם – אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּע; לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ.
Traduction
Rava inferred the halakha from the wording of the latter clause. It teaches: If the bailee took an oath and did not want to pay, the thief must pay the penalty to the owner of the deposit. Rava infers from here that the reason the thief pays the owner is specifically that he did not want to pay, but if he did pay, even though he took an oath previously, to whom does the thief pay double payment? To the one in whose possession the deposit was when it was lost.
לְאַבָּיֵי, קַשְׁיָא סֵיפָא! אָמַר לָךְ אַבָּיֵי, הָכִי קָתָנֵי: נִשְׁבַּע, וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם קוֹדֶם הַשְּׁבוּעָה אֶלָּא לְאַחַר הַשְּׁבוּעָה, לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. לְרָבָא, קַשְׁיָא רֵישָׁא! אָמַר לָךְ רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: שִׁילֵּם, וְלֹא רָצָה לַעֲמוֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ אֶלָּא שִׁילֵּם, לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ.
Traduction
The Gemara notes: The inference from the latter clause is difficult for the opinion of Abaye. The Gemara explains. Abaye could have said to you: This is what the latter clause of the mishna is teaching: If the bailee took an oath and did not want to pay initially before taking the oath, but rather wanted to pay only after having taken the oath, in this case to whom does the thief pay double payment? To the owner of the deposit. Similarly, the Gemara notes: The inference from the first clause is difficult for the opinion of Rava. The Gemara explains. Rava could have said to you: This is what the first clause of the mishna is teaching: If he paid, meaning he had taken an oath and did not want to stand by his oath, but instead paid in order to nullify the oath he had taken, to whom does the thief pay double payment? To the one in whose possession the deposit was when it was lost.
תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר, וְנִשְׁבַּע, וְהוּכַּר הַגַּנָּב; תְּבָעוֹ שׁוֹמֵר, וְהוֹדָה; תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים, וְכָפַר, וְהֵבִיאוּ עֵדִים – מִי נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר, אוֹ לֹא נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר?
Traduction
§ The Gemara relates another dilemma concerning the status of a bailee and stolen deposits. If the owner of a deposit demanded from a bailee that he return their deposit, and he claimed that it had been stolen from him and took an oath to that effect; and then the thief was recognized, and the bailee demanded of the thief to pay and he admitted to having stolen it; and then the owner demanded of the thief to pay and he denied the claim, and the owner brought witnesses that he had stolen it, did the thief become exempt from double payment through his admission to the bailee, as is the halakha when one admits liability to a penalty? Does the bailee have standing vis-à-vis the thief despite having exempted himself by taking an oath to the owner, or did the thief not become exempt through his admission to the bailee?
Rachi non traduit
מי נפטר הגנב. מן הכפל כשאר מודה בקנס:
בהודאה. שהודה לשומר:
או לא נפטר. דכיון דנשבע שומר תחילה נסתלק ושוב אינה בשמירתו ולא הויא הודאה:
Tossefoth non traduit
תבעו שומר והודה תבעוהו בעלים והביא עדים. משמע דהודה לאחר שאין בעל הדבר דלא הויא הודאה ותימה אמאי לא בעי לענין קרן גופיה בשלא באו עדים אי הויא הודאה אי לאו ואמאי נקט והביא עדים משמע דלא מבעיא אלא לענין כפל וי''ל דמשום דאקרן לא הוי מצי למיפשט הא דפשיט אם בשקר נשבע לא נפטר הגנב כו':
אָמַר רָבָא: אִם בֶּאֱמֶת נִשְׁבַּע – נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר. אִם בְּשֶׁקֶר נִשְׁבַּע – לֹא נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר.
Traduction
Rava says: If he took an oath truthfully, i.e., if it now becomes clear through the testimony of witnesses that the bailee’s oath was true, he is assumed to be someone the owner would rely on to collect the stolen item for him, and he remains a bailee. Therefore, the thief became exempt through his admission to the bailee. If his oath was taken falsely, e.g., he took an oath that the animal given as a deposit died naturally and it is now clear that his oath was false, he is assumed to be someone whom the owner would not rely on to collect the stolen item for them, and he is no longer a bailee. In this case, the thief did not become exempt through his admission to the bailee.
Rachi non traduit
אם באמת נשבע. השומר שטען נגנבה באונס ונמצא כן:
בָּעֵי רָבָא: עָמַד לִישָּׁבַע בְּשֶׁקֶר וְלֹא הִנִּיחוּהוּ, מַהוּ? תֵּיקוּ. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי; רַב טָבְיוֹמֵי מַתְנֵי – בָּעֵי רָבָא: נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, מַהוּ? תֵּיקוּ.
Traduction
Rava raises a dilemma concerning the previous ruling: If a bailee rose to take a false oath but the owner did not let him, what is the halakha? Should he be considered as one who had taken a false oath, as that was his intention, and he is no longer a bailee; or, since he never actually took the false oath, he is still a bailee? The Gemara comments: The question shall stand unresolved. The Gemara notes that Rav Kahana would teach Rava’s question like this, as quoted above. Rav Tavyumei would teach Rava’s question differently: Rava raises a dilemma: If he actually took a false oath, what is the halakha? Is he still a bailee or not? The Gemara comments: The question shall stand unresolved.
Rachi non traduit
ולא הניחוהו מאי. מדלא נשבע נאמן הוא עדיין לבעלים או דלמא כיון דעמד לישבע תו לא מהימני ליה בעלים:
נשבע לשקר מהו. מי אמרינן אכתי עליה רמיא דכיון דלשקר נשבע סופו להתחרט ולשלם הלכך תביעתו תביעה או לא:
אית דגרס אם באמת נשבע. דלא פשע לא נפטר הגנב דכיון דבאמת נשבע אפטר ליה שומר ותו לא רמיא עליה למתבעיה לגנב ואם לשקר נשבע כגון דפשע נפטר הגנב בהודאת שומר דאכתי עליה רמיא לשלומי וראשון שמעתי ועיקר הוא. דהכא איכא לאקשויי א''כ מאי בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מהו השתא נשבע ממש דאסתלק ליה מבי דינא דתו לא רמיא עליה לא שבועה ולא פרעון עד שיבאו עדים שפשע אמרינן דנפטר הגנב דאכתי אשומר רמיא למתבעיה כל שכן היכא דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי:
Tossefoth non traduit
ולא הניחוהו מהו. הקשה בקונט' אהך גירסא דגרסינן אם באמת נשבע לא נפטר גנב וכו' דא''כ מאי בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מהו השתא נשבע לשקר ממש דאיסתליק ליה מבי דינא דתו לא רמיא עליה כ''ש היכא דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי ויש מתרצים דכיון (דלא הניחוהו לישבע מחל לו והרי נפטר נמי שומר כאילו) שומר נשבע באמת ותו לא רמיא עליה ולהכי קבעי ולאו מילתא היא דמשום דלא הניחוהו לישבע לא מחל לו ולא מיפטר שומר בהכי וכן פוסק בה''ג דאע''פ שמחל לו השבועה לנתבע בשביל כך לא מחל לו ממון לגמרי וכל שכן היכא דלא מחל לו שבועה אלא שלא הניחו לישבע באותה שעה:
תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר – וְשִׁילֵּם, וְהוּכַּר הַגַּנָּב, תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים – וְהוֹדָה, תְּבָעוֹ שׁוֹמֵר – וְכָפַר, וְהֵבִיא עֵדִים; נִפְטַר גַּנָּב בְּהוֹדָאַת בְּעָלִים, אוֹ לֹא?
Traduction
The Gemara relates another dilemma concerning the status of a bailee and stolen deposits: If the owners of a deposit demanded from a bailee that he return their deposit and he paid them instead of taking an oath, and then the thief was recognized, and the owners demanded of the thief to pay and he admitted to having stolen it; and then the bailee demanded of the thief to pay and he denied the claim, and the bailee brought witnesses that he had stolen it, did the thief become exempt from double payment through his admission to the owners, as is the halakha when one admits liability to a penalty, or not?
מִי אָמְרִינַן מָצֵי אָמַר לֵיהּ שׁוֹמֵר לִבְעָלִים: ''אַתּוּן, כֵּיוָן דְּשָׁקְלִיתוּ לְכוּ דְּמֵי – אִסְתְּלִיקְתּוּ לְכוּ מֵהָכָא''; אוֹ דִלְמָא, מָצֵי אָמְרִי לֵיהּ: ''כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ עֲבַדְתְּ לַן מִילְּתָא, אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן לָךְ – טָרְחִינַן בָּתַר גַּנָּבָא; (שָׁקֵלְנָא) [שָׁקְלִינַן] אֲנַן דִּידַן, וּשְׁקוֹל אַתְּ דִּידָךְ''? תֵּיקוּ.
Traduction
The Gemara explains: Do we say that the bailee can say to the owners: Once you took your money from me you removed yourselves from here and have no further connection to this deposit. Therefore, I am now considered the owner of the stolen item and the right to the double payment is mine, and the thief’s admission to you is meaningless. Or perhaps the owners can say to him: Just as you performed a service for us by paying us when you were not obligated, we performed a service for you as well. Instead of granting acquisition of the double payment to you, to enable you to be repaid we took the trouble to search after the thief. We will take what is ours, i.e., the stolen item, and you take what is yours, the money you paid us. The Gemara comments: The question shall stand unresolved.
Rachi non traduit
את עבדת לן מילתא. טובה ששילמת לפנים משורת הדין הלכך על דידן נמי רמיא למיעבד מילתא דטיבותא לאהדורי בתר גנבא ולמתבעיה ותביעתן תביעה:
אִתְּמַר: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס וְהוּכַּר הַגַּנָּב, אָמַר אַבָּיֵי: אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, רָצָה נִשְׁבָּע. אִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. רָבָא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע.
Traduction
§ It was stated: If an animal given as a deposit was stolen in circumstances beyond the control of the bailee, who is therefore exempt from liability regardless of whether he was paid, and the thief was recognized, Abaye says: If he is an unpaid bailee, then if he so desires he can choose to enter into judgment with the thief, i.e., the bailee will pay the owner and then get reimbursed by the thief; and if he so desires he can take an oath that he was not responsible and the owner can demand his money from the thief. If he is a paid bailee he enters into judgment with the thief and does not have the option to take an oath to become exempt, as the responsibility to collect payment from the thief is part of his duty as a paid bailee. Rava says: Whether this unpaid bailee or that paid bailee enters into judgment with the thief, he does not have the option to take an oath.
Rachi non traduit
נגנבה באונס. בלסטים מזויין דשומר שכר פטור בו ואח''כ הוכר הגנב ויכול לכופו ולהוציא מידו:
רצה נשבע. והבעלים יפרעו מן הגנב:
עושה עמו דין. משלם לבעלים והוא יפרע מן הגנב:
ואם שומר שכר הוא. אע''ג דפטור בלסטים מזויין הכא הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחריה לפיכך הוא ישלם לבעלים ויחזור ויפרע מן הגנב:
עושה עמו דין. ישלם דמצוה עליו לחזר אחר האבידה:
Tossefoth non traduit
נגנבה באונס. נראה דאין שום גניבה קרויה אונס אלא בלסטים מזויין כדפירש בקונט' וכן מוכח לעיל בהכונס (בבא קמא דף נז.):
לֵימָא פְּלִיגָא אַדְּרַב הוּנָא בַּר אָבִין? דִּשְׁלַח רַב הוּנָא בַּר אָבִין: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס וְהוּכַּר הַגַּנָּב, אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, רָצָה נִשְׁבָּע; וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע.
Traduction
The Gemara suggests: Shall we say that Rava disagrees with the ruling of Rav Huna bar Avin? As Rav Huna bar Avin sent this ruling: If an animal given as a deposit was stolen in circumstances beyond the control of the bailee and the thief was recognized, if he is an unpaid bailee, then if he so desires he can choose to enter into judgment with the thief; and if he so desires he can take an oath that he was not responsible, and the owner can demand his money from the thief. And if he is a paid bailee, then he enters into judgment with the thief and does not have the option to take an oath.
Rachi non traduit
לימא פליגא. דרבא אדרב הונא בר אבין:
אָמַר לָךְ רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְנִשְׁבַּע. וְהָא ''רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, רָצָה נִשְׁבָּע'' קָאָמַר! הָכִי קָאָמַר: רָצָה שׁוֹמֵר חִנָּם – עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ, רָצָה – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין.
Traduction
The Gemara responds: Rava could have said to you: With what are we dealing here? We are dealing with a case where it happened that first the bailee took an oath, before the thief was recognized. The Gemara questions this explanation: But Rav Huna bar Avin says: If he so desires he can choose to enter into judgment with the thief; and if he so desires he can take an oath that he was not responsible, indicating that the bailee had not yet taken an oath. The Gemara answers: Rather, this is what Rav Huna bar Avin is saying: Having first taken an oath before the thief was recognized, if an unpaid bailee so desires he can remain with his oath and not pay the owner, and if he so desires he can choose to enter into judgment with the thief.
Rachi non traduit
כגון שקדם ונשבע. קודם שהוכר הגנב:
רַבָּה זוּטֵי בָּעֵי לַהּ הָכִי: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס, וְהֶחְזִיר גַּנָּב בְּבֵית שׁוֹמֵר, וּמֵתָה בִּפְשִׁיעָה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּנִגְנְבָה בְּאוֹנֶס – כָּלְיָא לֵיהּ שְׁמִירָתוֹ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּ[אַ]הְדְּרַהּ – הֲדַרָה לִשְׁמִירָתוֹ? תֵּיקוּ.
Traduction
Rabba Zuti raises the dilemma like this: If an animal given as a deposit was stolen in circumstances beyond the control of the bailee, and the thief returned the animal to the place from where he had stolen it, and it is now in the house of the bailee, and it then died through the bailee’s negligence, what is the halakha? Do we say that once it was stolen in circumstances beyond the bailee’s control his guardianship is completed and he has no more responsibility for the animal, even for subsequent negligence? Or perhaps once it was returned, it returned to his guardianship, and an unpaid bailee is liable for loss resulting from negligence? The Gemara comments: The question shall stand unresolved.
מַתְנִי' ''הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?'' אָמַר לוֹ: ''אָבַד''. ''מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי'', וְאָמַר ''אָמֵן'', וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן. [הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.]
Traduction
MISHNA: If the owner asked the bailee: Where is my deposit? And the bailee said to him: It was lost. And the owner said: I administer an oath to you, and the bailee said: Amen, therefore accepting the oath; and the witnesses testify about the bailee that he consumed it, then he must pay the principal. If the bailee admitted on his own that he had taken a false oath, then he must pay the principal and the additional one-fifth payment, and bring a guilt-offering.
Rachi non traduit
מתני' משלם קרן. דאין חומש ואשם אלא אם הודה דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא והתוודה:
''הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?'' אָמַר לוֹ: ''נִגְנַב''. ''מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי'', וְאָמַר: ''אָמֵן'', וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן, חוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
Traduction
If the owner asked the bailee: Where is my deposit, and the bailee said to him: It was stolen; and the owner said: I administer an oath to you, and the bailee said: Amen, therefore accepting the oath; and the witnesses testify about the bailee that he stole it, he must pay the payment of double the principal. If the bailee admitted on his own that he had taken a false oath, then he must pay the principal, the additional one-fifth payment, and bring a guilt-offering.
הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אוֹ שֶׁאֵין לוֹ – לֹוֶה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִים.
Traduction
The mishna continues: In the case of one who robs his father and the father demands that he return the stolen item, and he takes an oath to his father that he did not rob him; and then the father dies; and then the son admits that he robbed him and took a false oath, necessitating the return of the principal and the giving of the additional one-fifth payment to his father’s heirs, of which he is either one of several or the only one; what should he do? This son pays the principal and the additional one-fifth payment to his father’s sons or brothers, and brings a guilt-offering and does not keep his own share. And if he does not want to forfeit his share or where he does not have sufficient funds to pay the other heirs while forfeiting his share, he borrows money in the amount of the value of the stolen item and the creditors come and are repaid in part from his share in the stolen item.
Rachi non traduit
הרי זה משלם קרן וחומש לבניו. של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים ואף על גב דנפלה ירושה קמיה דהאיך בעי למעבד השבה ואין מעכב אפילו כנגד חלקו:
אין לו. נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו או שאין רוצה להפסיד חלקו:
לוה. מאחרים ומשיב לאחיו לקיים מצות השבה:
ובעלי החוב באין ונפרעין. מן ההשבה את חלקו כגון אם היו שנים אחין והוא שלישי נפרעים בעלי חובים מן (ההשבה שליש החוב) והשאר יגבו ממנו:
Tossefoth non traduit
לבניו או לאחיו. נראה לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן כלומר בתחילה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשב אותו כאילו מת הוא והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו והם אין באים מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בסוף מי שמת (ב''ב דף קנט.) תחת אבותיך יהיו בניך הלכך אע''פ שאין לאביהן בהן כלום שהרי יש לו להחזיר גזילה אפ''ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב''ב או לאחיו כשאין לו בנים:
לוה וב''ח באין ונפרעין. נראה לפרש לוה על הקרקע שלו מאחרים אפי' בלא אפותיקי דקרקע משועבד לבעל חוב ואח''כ נותן קרקע שלו לבניו או לאחיו בעבור הגזילה וכגון שאין הגזילה קיימת וחוזרים ב''ח ונפרעין מאותה קרקע אע''ג דיש לו שאר נכסים במה לפרוע ונראה דאין צריך לומר בשעת נתינתו לבניו או לאחיו ע''מ שיפרעו בעלי חוב מכם דבלאו הכי אין יכולין לזכות שלא מדעתו ואם הגזילה בעין צריך לפרש שילוה עליה או יעשנה אפותיקי למלוה ויחזירנה לבניו או לאחיו ויחזור ויטרפנה מהם ב''ח אע''ג דאמרינן לעיל (בבא קמא דף יא:) עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב''ח גובה הימנו היינו דוקא מכרו דכיון דליכא קלא לא אפסדינא ללקוחות אבל נתנו במתנה דלא שייך פסידא דלקוחות ב''ח. גובה הימנו דאין יכול ליתן מה שמשועבד לאחרים אבל לא עשאו אפותיקי לא היה ב''ח חוזר וטורף מהם דכי היכי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב''ח ה''נ לא משתעבדי מטלטלי דמקבל מתנה לבעל חוב והוי כאילו נותן להם במתנה כיון שהוא עצמו אינו יכול לחזור ולטרוף מהן ומיהו נראה דלא חשיב הכא מה שמחזיר להן כאילו נתן להם דאינו נותן להם לשם מתנה אלא סתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא הלכך לא הויא מתנה ויכול ב''ח לטרוף מהם והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן דאז לא היתה מתקיים השבה כלל אם היה לוקח בעצמו מה שנתן אבל מה שב''ח נוטל מתקיימא שפיר מצות השבה כיון שבעצמו אין נוטל ומיירי אפי' בלא אפותיקי:

הָאוֹמֵר לִבְנוֹ: ''קוּנָּם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי'', אִם מֵת – יִירָשֶׁנּוּ.
Traduction
In the case of one who says to his son in a vow: It is forbidden like an offering [konam], and for that reason you may not derive benefit from my property, if the father then dies the son inherits from him, because it is no longer the father’s property once he dies.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source